:תערוכה קבוצתית בהשתתפות

אדם אלעזרא, איריס דה בוטון, פנינה ביגץ, אפרת גולדברג, קרן גרינבלט, נעם דר, טניה הפטל, שלומית לבב, מאירה להב, גלי לוצקי, נאוה לי-טל, נטלי סהר , ילנה פודובדוב, חיים פנחס, יהודה פלי, רועי קורן, שירה קמרד, שלי רייך, יעל שור, רעיה שלו, מרב שרף

קבוצת הציירים המציגים בתערוכה זו היא הקבוצה הותיקה ביותר שלנו ויש בה אף שרידים מהניסויים הראשונים שעשינו בבני אדם, בקורס המשותף הראשון שלנו לפני כחמש שנים

הקבוצה שייכת לקורס "פיתוח תהליכי עבודה" אשר בכל שנה מתמקד בנושא מסויים. הנושא שאנו עוסקים בו השנה הוא בניית הדימוי, ואת השנה פתחנו בתרגיל ממושך ורחב יריעה ששימש בסיס לתערוכה זו

התרגיל בחן תשע השתלשלויות אפשריות של בניית דימוי מצוייר אשר יצאו מנקודה אחת משותפת: יצרנו תשעה תנאים מקדימים שונים זה מזה המכתיבים תשע התחלות שונות מהותית באופיין לעבודה על רפראנס אחיד בפורמט כמעט זהה. המטרה היא לבחון את השפעת ההתחלה על הליך העבודה, על אופי הדימוי שנוצר על הבד, ועל היחס הסדרתי בין העבודות

כרפראנס השתמשנו בצילום ידוע של "jacob riis" - מתפרה סווטשופית בלואר איסט סייד של ניו יורק משנות התשעים של המאה ה-19.יחסנו אל הדימוי היה ויזואלי ואסוציאטיבי ונמנענו במתכוון מעיסוק בתוכן הצילום ובקונטקסט הפוליטי תרבותי שלו. הצילום מתקיים כמעין גריד, צירים לקומפוזיציה, תשתית צורנית בלבד

התהליך נמשך כחודשיים ובסופו ביקשנו מהקבוצה לשרשר עבודה נוספת חדשה המתקשרת לסדרה שנוצרה. התהליך היה סבוך ומרתק והעלה על הפרק שאלות מהותיות הנוגעות למעשה האומנותי: מי המחבר של היצירה? הצלם? המורים? הצייר? הקבוצה? האם הצייר הוא היוצר או המבצע? האם ציור זקוק למניעים אישיים? האם קיים יחס בין עוצמת הבעה ורגש? כיצד מתבטאת אמת של צייר? האם היא קיימת? האם היא סטטית או דינמית ? מה הקשר בינה ובין תפיסותיו האחרות של הצייר כאדם? מהו רפראנס?מה חשיבותו של הרפראנס? מה הופך אותו למוצלח? כיצד משתמשים בו? כיצד מתעלים עליו? מנכסים ?אותו? מתנגדים אליו או נרתמים לכוחו

?בהמשך לכך נרשה לעצמנו להרהר לרגע בתערוכה זו. של מי התערוכה את מי ומה היא מייצגת

התשובה עמה בחרנו ללכת היא ביחס ישיר לשם הקורס: את התהליך.

בחרנו ואנו מציגים את הציורים שמחברים יחדיו את הפסיפס הנכון. משקפים את רוח העבודה, את המתח בין האישי והעדרי, בין הציורי והדימויי, בין ההתחלה וסופה. בין היוצר והמתרגל שבתוכנו, בין הצופה הפנימי וזה החיצוני